עד כמה רחוק נעז להגיע

"עשינו שינויים שהיו לוקחים לנו 5 שנים לפחות".
כמה אנחנו שומעים על ארגונים שהקורונה אילצה אותם לשנות תפיסה, להתאים את עצמם לעבודה מרחוק ללא ניהול צמוד, לתת אמון בעובדים שיעמדו ביעדים (ואף יעברו אותם) גם מהבית עם פיג'מה. ארגונים שהצליחו להטמיע את כלי ה- self service הרבה יותר מהר, להפוך תהליכים שלמים לדיגיטליים או מרחוק בן לילה… בקיצור- הקורונה השאירה אותנו בבית אבל הקפיצה את הארגונים 5 שנים קדימה לפחות.
עכשיו אני שואלת אתכם, האם השינויים הסתיימו בכך? בהתאמות שעשו הארגונים בצורת העבודה?
האם כל המקצועות שהכרנו לפני הקורונה יישארו ללא שינוי?
האם ארגונים צריכים לשנות את מודל העסקה של חלק מהתפקידים?
לדוגמה נציגי שירות לקוחות/תמיכה טכנית, הקושי בגיוס לתפקידים אלו קיים עוד הרבה לפני הקורונה, עכשיו בואו נצעד 5 שנים קדימה (כמו שהקורונה אילצה אותנו לעשות) איך יראה שירות הלקוחות שלכם?
האם עדיין מאוייש ע"י נציגים במוקדים גדולים? האם עדיין במשרות מלאות? ומיהם העובדים האלו?
כאן אני צופה את היתרון של הארגונים, שישכילו לחשוב מחוץ לקופסה ויהפכו כל אבן בקושי הגיוס לדיון פתוח, זה הזמן לשינויים:
•מודל העסקה אחר – בואו נבדוק מודלים שעובדים וננסה להתאים אותם לתפקידים אחרים כמו הובר.
•עבודה במקומות לא שגרתיים – אולי אפשר להעסיק סטודנטים בשטח האוניברסיטה.
•העסקה במודלים קבועים של זמן – כל פרק זמן צוותים מתחלפים משנים תפקידים, תחומים סוגי שירותים.
אם צריך לקחת משהו אחד מכל הפוסט הזה הוא:
הקושי בגיוס תפקידים מסוימים לא יושב רק על ההשקעה בגיוס, חוויה ועטיפה.
היתרונות של הארגונים ומכאן מיתוג המעסיק שלהם יהיו בשינוי שהם יעזו לאמץ, ברצון לשנות גם את מה שלכאורה ברור וקבוע.